עד מתי תסמכו כלכלית על סבא וסבתא?

לפני דור אחד, רוב ההורים ציפו שברגע שהילדים יסיימו צבא, לימודים או יקימו משפחה – הם יעמדו על הרגליים של עצמם.

היום המציאות נראית אחרת.

יוקר המחיה, מחירי הדיור, עלויות החינוך והוצאות המחיה גורמים לכך שהורים וסבים וסבתות רבים ממשיכים לתמוך בילדיהם גם הרבה אחרי שעזבו את הבית.

תוסיפו לזה את השלכות הקורונה, המלחמה והאחוזים בשמיים.

הסיוע הזה יכול לבוא בצורות רבות:

• עזרה בשכר דירה
• השתתפות במשכנתא
• מימון חוגים לנכדים
• קניות בסופר
• סגירת מינוס
• סיוע ברכישת דירה
• מימון חופשות משפחתיות

והכול נעשה מתוך אהבה.

אבל יש שאלה אחת שכדאי לעצור ולשאול:

האם העזרה הזו פותרת את הבעיה? או רק דוחה אותה לחודש הבא?

כנראה שהיא רק דוחה אותה…

למה גם משפחות עם הכנסה טובה מתקשות לגמור את החודש?

רבים חושבים שהבעיה היא גובה ההכנסה.

בפועל, פעמים רבות הבעיה נמצאת במקום אחר:

• חוסר תכנון כלכלי
• היעדר תקציב משפחתי
• החלטות צרכניות לא מודעות
• שימוש לא נכון באשראי
• הלוואות שנלקחות בלי בדיקה
• היעדר מטרות כלכליות ברורות

אפשר להרוויח יפה מאוד ועדיין להרגיש שהכסף "נעלם".

העזרה הכי יקרה היא לפעמים העזרה שחוזרת על עצמה

כשילד מתקשר פעם אחת ומבקש עזרה – זה טבעי.

כשזה קורה שוב ושוב במשך שנים – כדאי לעצור ולבחון את התמונה הרחבה.

לא משום שצריך להפסיק לעזור.

אלא משום שאולי אפשר לעזור אחרת.

המתנה שכל הורה וסבא היו רוצים לתת

עצמאות כלכלית.

לא עוד העברה בביט.

לא עוד הלוואה משפחתית.

לא עוד סגירת מינוס.

אלא יכולת אמיתית:

• לבנות תקציב
• לנהל הוצאות
• לחסוך
• לתכנן מטרות
• לקבל החלטות כלכליות נכונות

לתת דג או ללמד לדוג?

כולנו מכירים את המשפט:

"אם תיתן לאדם דג – הוא יהיה שבע ליום אחד.
אם תלמד אותו לדוג – הוא יהיה שבע כל החיים."

אותו הדבר נכון גם בכסף.

לפעמים העזרה הכי משמעותית שהורים יכולים לתת לילדים שלנו היא לא עוד כסף.

אלא ידע.

כלים.

והרגלים שיישארו איתם לשנים.

כי המטרה היא לא רק לעזור לילדים לעבור את החודש.

המטרה היא לעזור להם לבנות עתיד כלכלי יציב.